סושנסקי נ' רמי לוי שיווק השקמה בע"מ ואח'

החלטה

בפני בקשה לפטור את התובעת מחובת הגשת חוות דעת רפואית.

1. בכתב תביעתה טוענת התובעת כי ביום 31.8.10, כאשר עבדה כסדרנית בסופרמרקט של הנתבעת 1, נפל עליה לפתע סולם שהוצב במקום. לטענתה, עקב כך נגרמה לה חבלה של ממש. בין היתר, טוענת התובעת כי נגרמו לה נכויות קבועות ומשמעותיות. לטענתה, האחריות לתאונה מוטלת על כתפי הנתבעות ועליהן לפצותה בגין הנזקים שנגרמו לה.

2. בבקשה שבפני נטען כי מצבה הכלכלי של התובעת אינו מאפשר לה לשאת בעלות עריכת חוות דעת רפואיות הנדרשות לה לביסוס הטענות הרפואיות הנטענות בכתב תביעתה. התובעת צירפה לבקשה מסמכים המעידים על מצבה הכלכלי. הנתבעות 1 ו-2 מתנגדות לבקשה. הנתבעת 1 אינה חולקת על מצבה הכלכלי הנטען של התובעת. טענתה היא, כי חיסרון כיס, כשלעצמו, אינו מצדיק היעתרות לבקשה. הנתבעת 2 טוענת כי התובעת לא הראתה סיכוי לקבלת תביעתה, לא הציגה ראשית ראיה לנכות או פגיעה כלשהי ואף טענותיה בדבר דלות כלכלית אינן מבוססות כראוי. מטעמים אלה, יש לדעתה לדחות את הבקשה. הנתבעת 3 לא הגיבה לבקשה.

3. לאחר שעיינתי בבקשה ובמסמכים שצורפו לה וכן בתגובות שהוגשו, באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

הכלל בנוגע להוכחת עניין שברפואה קבוע בתקנה 127 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 (להלן – התקנות), הקובעת כדלקמן:

"רצה בעל דין להוכיח ענין שברפואה לביסוס טענה מטענותיו, יצרף לכתב טענותיו תעודת רופא או חוות דעת של מומחה, לפי הענין, שנערכה לפי סעיף 24 לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א-1971 (להלן – חוות הדעת); אולם רשאי בית המשפט או הרשם לפטור בעל דין מצירוף חוות דעת מטעמים מיוחדים שיירשמו."

עיננו הרואות, כי הכלל לעניין צירוף חוות דעת רפואית קבוע בתקנה 127 רישא לתקנות. בהתאם לכלל זה, על בעל דין המעוניין להוכיח ענין שברפואה להתכבד ולעגן את טענותיו בתעודת רופא או חוות דעת של מומחה. חריג לכלל קבוע בתקנה 127 סיפא לתקנות לפיה לבית המשפט או לרשם מוקנה שקול דעת לפטור בעל דין מחובה זו, אולם פטור כאמור מותנה בקיומם של "טעמים מיוחדים". בהשלמה לכך נקבע בתקנות כי בית המשפט לא יזקק להוכחה של עניין שברפואה מטעמו של בעל דין שאינו מצרף חוות דעת כאמור, מבלי שקיבל פטור (תקנה 137(א) לתקנות).

4. יוער, כי שילוב תקנות 127 ו-130 מאפשר לבית המשפט לפטור בעל דין מהגשת חוות דעת רפואית ולמנות מומחה מטעמו, אף מיוזמתו (ראו לדוגמא: רע"א 8015/96 צור שמיר חברה לביטוח בע"מ נ' בוריסי, תק-על 97(1) 76 (1997); רע"א 10251/02 אפרים כץ-חמים וטעים נ' דואני, פ"ד נז(1) 797 (2003)). הדרך המאפשרת לבית המשפט לעשות כן היא באמצעות שילוב בין תקנה 127 ותקנה 130 לתקנות סדרי הדין. בית המשפט פוטר בעל דין מהגשת חוות דעת וחלף זאת ממנה מומחה רפואי מטעמו המשפט לפי תקנה 130 לתקנות.

5. עיון בפסיקה מלמד כי חיסרון כיס מהווה "טעם מיוחד" המצדיק היעתרות לבקשת פטור מהגשת חוות דעת, רק כאשר מצטרפים אליו נסיבות נוספות, שבהצטברן יחד, מצדיקות היעתרות לבקשה. כך, לדוגמא, כאשר המוסד לביטוח לאומי קבע לתובע נכות (רע"א 8015/96 הנ"ל), כאשר קיימת קביעה רפואית על ידי גוף שניתן לקבל את קביעותיו לכאורה או כאשר מדובר בנזקים "המדברים בעד עצמם" (המ' 13618/90 גולן נ' אסותא, תק-מח 91(2) 1114 (1991).

6. גישה זו, לפיה בדרך כלל, אין די בחיסרון כיס של בעל דין, כשלעצמו, להוות כדי "טעם מיוחד" המצדיק מתן פטור מצירוף חוות דעת, נובעת ממשמעות תוצאות החלטה כאמור. להבדיל ממקרה של פטור מאגרה לפי תקנה 14 לתקנות בתי המשפט (אגרות), התשס"ז-2007 וייצוג משפטי על חשבון המדינה (חוק לסיוע המשפטי, תשל"ב – 1972), אשר מימון ההליך מוטל המדינה, במקרה של פטור מהגשת חוות דעת עלול המימון ליפול על שכמם של הנתבעים, וזאת כאשר חבותם טרם הוכחה (ראו: תא (י-ם) 1358/03 תאבת עאסי נ' בן משה לוי נחום, תק-של 2006(3), 8951; בש"א (י-ם) 6660/06 חיים כדורי נ' קיבוץ צובה, תק-של 2007(1), 1985 (2007)).

7. השאלה שבפנינו היא, אפוא, האם מתקיימים בענייננו "טעמים מיוחדים" המצדיקים מתן פטור מצירוף חוות דעת של מומחה?

התשובה לכך שלילית. צודקות הנתבעות בטענתן כי הנימוק היחיד העומד ביסוד הבקשה הוא חיסרון כיס וכי בנסיבות העניין אין די בכך כדי להקים "טעם מיוחד" המצדיק חריגה מ"דרך המלך" הקבועה בסעיף 127 רישא לתקנות. בענייננו, עיון בכתבי ההגנה מעלה כי קיימת מחלוקת לעניין חבותן של הנתבעות. לבקשה, ואף לתביעה, לא צורף ולו בדיל של אסמכתא אשר יש בה כדי להצביע, לפחות לכאורה, על נזקים שנגרמו לתובעת לטענתה בשל התאונה נשוא כתב התביעה. אף לא צורפה קביעה מטעם המוסד לביטוח לאומי או כל גורם רלבנטי אחר, העשויה להצביע על קביעת נכות לתובעת. בשלב מוקדם זה של הדיון, בטרם החלה להיפרש בפני בית המשפט מסכת הראיות, אף אין מקור אחר ממנו ניתן ללמוד על הצורך במינוי מומחה. במצב דברים זה, דין הבקשה להידחות.

מעיון בתיק עולה כי מדובר באירוע משנת 2010. במצב דברים זה, התובעת רשאית למחוק תביעתה ולהגישה מחדש בעתיד לאחר גיוס המימון (בכפוף לסוגיית ההתיישנות). לחילופין, ככול שהתביעה לא תיתמך בחוות דעת כאמור, ניתן לנהלה בהנחה שלא נותרה לתובעת נכות צמיתה. התובעת תודיע האופן בו היא מבקשת לקדם תביעתה ביחס למוצע וזאת עד ליום 23.3.12.

ניתנה היום, כ"ט שבט תשע"ב, 22 פברואר 2012, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: